החוואכיר בנצרת - שינויים תרבותיים באקולוגיה העירונית של נצרת

נסרין מזאוי*
פורסם ב: אדריכלות נוף, ביטאון האיגוד הישראלי של אדריכלי נוף. גליון מס' 45, מרץ 2015.

החאכורה (חוואכיר ברבים) היא חלקת אדמה צמודה לבית שמיועדת לנטיעת עצים. במובן מסויים ניתן להתייחס אליה כאל גינה מסורתית של הבית הפלסטיני, אך היא אינה הגינה המסורתית בהא הידיעה, כי מאז ומתמיד התקיימה לצד החאכורה גם ה-ג'נינה שהיא גינה שמיועדת בעיקר לפרחים.

המאפיין הבולט המשותף לכל החוואכיר באשר הן הוא  עצי פרי, לצידם התקיימו בתקופות שונות ובאופן שונה בכל משק בית גם גידולי ירקות וגידולי בעלי חיים. במבנה הפיזי שלהן התאפיינו החוואכיר  בטרסות ובחלוקה של השטח  לרבאעאת (תת-חלקות), מערך שהתאים למבנה ההררי והסלעי של נצרת. בכל החוואכיר, ללא יוצא מן הכלל, היו  בורות אגירה של מי גשמים שסיפקו מים למשק הבית ולגינות לאורך כל השנה. בורות האגירה  שימשו חלק מתושבי העיר עד שנות השבעים והם פעלו בפיקוח של משרד הבריאות והעירייה.

החאכורה, הג'נינה והסאחה (החצר) - שתפקדה כמרחב לייצור ולחיי חברה ובה התקיימו מרבית עבודות הבישול, העיבוד והשימור של המזון ושאר עבודות הבית שהנשים היו מופקדות עליהן - היוו חלקים מהותיים בבית שצומצמו עם השנים לטובת הרחבת חלקו הבנוי של הבית. המערכות המודרניות להובלת מים, שהכניסו את המים לתוך חלקו הבנוי של הבית, הכניסו יחד איתן את המקלחת, את השירותים ואת המטבח  -  וגם את הנשים המופקדות על העבודות הביתיות.

לאחר המלחמה ב-1948 סבלה העיר נצרת ממחסור בקרקע. סגנון הבנייה צמוד הקרקע שהיה נפוץ בעיר עד אמצע שנות החמישים, השתנה עם התחדשות הבנייה בשנות השישים לסגנון בנייה למגורים בקומות, עם קומת עמודים ששימשה למסחר ולמלאכה. במהלך שנות השבעים והשמונים התקיימו החוואכיר בעיר באופן מצומצם יחסית, בעיקר על חלקות קרקע שנשמרו כעתודות לבנייה לדור הבנים. חלקות אלה הלכו ונגמרו  בתחילת שנות התשעים ונוכחותן של החוואכיר בעיר הלכה והצמצמה עוד יותר.

להבדיל מסגנון הבנייה הפרטי שרווח ברוב שכונות העיר עד סוף שנות השמונים,  בתחילת שנות התשעים החל להופיע בעיר סגנון בנייה חדש, שהתאפיין בהיותו ציבורי יזום ומתוכנן או חצי מתוכנן, כדוגמת הבנייה בשכונות  "בנה ביתך". סגנון הבנייה הזה  הביא להופעתן של שכונות חדשות, שבאופיין החברתי הן שונות באופן מהותי מהשכונות הוותיקות של העיר. החלוקה המשפחתית-עדתית של המרחב העירוני בנצרת, ששורשיה נטועים עוד בתקופת בממשל העות'מאני, התחלפה בחלוקה מעמדית. אופיין של הקהילות בשכונות החדשות השתנה. הפן הקהילתי החל לעבור מהמרחב החברתי הפרטי והציבורי אל תוך ה"מועדון", ובשכונות החדשות התעצם המרכיב האינדיבידואלי על חשבון המרכיב הקהילתי ובהיעדרם של מרחבים ציבוריים שכונתיים משותפים ובראשם הגינות השכונתיות, התעצם הבידול החברתי.

לאורך השנים, החוואכיר היו צריכות להתחרות עם שוק המזון שסיפק פירות וירקות במחירים זולים, ולהתחרות על הקרקע עם שימושים עירוניים שונים. הגידולים שבהן החלו לסבול  ממחלות ומזיקים שלא ידעו בעבר ובהיעדר חומרי הדברה ודשנים מסורתיים גברה התלות בחומרי הדברה ודשנים מסחריים. יותר מכל, החוואכיר ששרדו את שנות התשעים והמשיכו להתקיים עד שנות האלפיים נפגעו קשות עם תהליך ההפרטה של משק המים ומחיר המים הפך למגבלה עיקרית בפני אנשים שרצו להמשיך לעבד את החוואכיר שברשותם. 

כיום ישנה תמימות דעים שלחקלאות אורבנית יש  תרומה ניכרת לקיימות העירונית והיא חלק בלתי נפרד ממנה. ערים שמאכילות את עצמן או מייצרות חלק מהמזון שלהן באופן מקומי, מקטינות את פליטת דו-תחמוצת הפחמן ואת טביעת הרגל האקולוגית שלהן, ולו רק את זו הכרוכה בשינוע המזון לעיר ממקור חיצוני. בנוסף, פעילות חקלאית עירונית תורמת לחיי הקהילה בעיר ומיטיבה עם איכות החיים. 

החוואכיר הן מודל של חקלאות אורבנית ויחד עם סגנון הבנייה בקומות המשלב מגורים עם שטחי מסחר ומלאכה זעירה\ הן מהוות מודל לקיימות עירונית. מודל זה נפגע עם השנים ועיקר הפגיעה  היתה בחוואכיר. לאור המחסור בקרקע והלחצים על הקרקע הפנויה לשימושי עירוניים שונים,  ולאור העלויות הכלכליות הכרוכות באחזקת חאכורה ובעיקר העלויות הכבדות של מים, כיום לא ניתן לקיים מודל זה – במלואו או בחלקו - ללא תמיכתן של הרשויות המעוניינות בקיימות עירונית.

עד תחילת שנות האלפיים זכו החוואכיר להכרה ממשרד החקלאות כמשק חקלאי עירוני ובתיאום עם הרשויות המקומיות הן קיבלו מים במחיר זול יחסית. לאחר הרפורמה במשק המים בוטל נוהל זה ותעריף המים לחוואכיר כיום, כמו לכל גינה אחרת, מחושב לפי המדרגה הכי גבוהה בסולם תעריפי המים. על מנת לעודד חקלאות אורבנית בעיר כיום, כצעד ראשון יש להוזיל את מחירי המים המיועדים לצורך זה. בנוסף, לאור המחסור בקרקע, , יש לחשוב על חקלאות אורבנית עוד בשלבי התכנון של השכונות החדשות ולהקצות  מקום לכך. אך ללא ההוזלה של מחירי המים לחוואכיר, התושבים יתקשו להחזיק אותן והן יהפכו לנטל כלכלי ולמטרד חברתי ועירוני.

__________

* נסרין מזאוי, אנתרופולוגית סביבתית ויועצת לקיימות עירונית.MA באנתרופולגיה ובניהול משאבי טבע וסביבה מאוניברסיטת חיפה.

מאמר זה מבוסס על עבודת מחקר שעשיתי בעיר נצרת בשנים 2012-2014 כחלק ממלוי הדרישות לקבלת תואר מוסמך באנתרופולוגיה מאוניברסיטת חיפה. העבודה במהותה היא תיאור אתנוגרפי של החוואכיר בנצרת ועמידה על השינויים שעברו עליהן בשישים השנים האחרונות. בעיקרה היא מבוססת על תצפית משתתפת ועל ראיונות עומק שעשיתי עם 12 אנשים תושבי העיר בגילאים 82-33.