לאיזה פח לזרוק את התנועה הירוקה? ולאיזה את המחאה החברתית? לאיזה את ארגוני הנשים? ולאיזה את התנועה הלהט"בית?

בעוד נחגוג כולנו היום, החמישי ליוני, את היום הבינלאומי לאיכות הסביבה שציינו אותו לראשונה ב- 5.6.1972, נמשיך כולנו להתעלם מהאסון הסביבתי הכי גדול של האזור, הכיבוש, שגם הוא החל באותו יום אך חמש שנים לפני ב 5.6.1967. ביום זה חלקינו יחגוג אסון, חלקינו יאבק לתיקון וכולנו לא נשים לב ונמשיך להתעלם כאילו זה לא שם.

"64 שנים ל- 48, 45 שנים ל- 67, 30 שנים ל- 82, וכמעט שנה למחאת הצדק החברתי גם ב- 47 היו קולות דומים לאלו של וואפה, אך הם לא היו חזקים מספיק ולא הצליחו למנוע את שעטת שיירת משורייני הנציונל-קפיטליזם הישראלי. בשבת האחרונה קולה של וואפה לא נשמע מפיה, בואו נדאג שקולה ייהפך לזעקה שתעצור את השיירה האיומה הזו."

במילים אלה פתח ידיד שלי את השרשור הפיסבוקי שלו אשר התייחס לוופא טיארה שלא מצאה את דרכה לבמת המחאה החברתית. וופא, אינה מקרה יוצא דופן. בחברה הישראלית הנורמה היא ש"בני מיעוטים" לא מוצאים את דרכם לבמות המחאה המגוונות, וכדוגמת וופא את הח"כ לשעבר עיסאם מח'ול אשר לא מצא את דרכו לבמת האבל של רצח הצעירים בבר-נוער תל-אביב לפני כשלוש שנים, ועוד אחרים.

היום, שלושים שנה ליום הבינלאומי לאיכות הסביבה וכולנו ממשיכים להתעלם מהאסון הסביבתי הכי גדול של האזור, הכיבוש והגזענות. יחד עם זאת, ולמרבה האירוניה, נמשיך למחזר ולעלות על אופניים, נאבק במפגעים הסביבתים ובצל הגזענות לא ממש נטפל במפגעים אלה אלא נגלגל אותם לאלה שאנחנו פחות אוהבים; גזענות סביבתית קוראים לזה.

כיום, נתאמץ על מנת לבנות בתים ירוקים, לא מזהמים, יותר שמש ופחות חשמל. חלקינו יפגינו את כישוריהם בבנייה אקולוגית ובבנייה ירוקה וממחזרת, יעשו אקרובטיקה אדריכלית עם גלגלים ובקבוקים, והכל בכדי שנצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלנו. אך כיום כשמפוצצים ומפגיזים במרחק של מעט קילומטרים מפה מספר לא מעט של בניינים, תחנות כוח, תשתית ומאגרי מים, טביעת הרגל האקולוגית של הפגזות אלה ושל ההרס שלהם, טביעת הרגל האקולוגית של הביטחון שלנו, אינה מעניינת אף אחד.

כיום, כשמרחק נסיעה של 10 דקות הופך למרחק נסיעה של שעה וחצי ולפעמים של שלוש שעות, וכשדרכים עוקפי התנחלויות לפלסטינים ועוקפי פלסטינים להתנחלויות נסללים בלי הרף, טביעת הרגל האקולוגית של הביטחון שלנו אינה מעניינת אף אחד.

כיום, כשמתעלמים מפחת המים בצנרת של הישובים הפלסטינים, ומונעים אספקת חלקי חילוף מסיבות בטחוניות ומעקבים אותם גם כשהם מגיעה באיכות ירודה שעומדת בסטנדרטים של מערכת הביטחון, כשמענישים ענישה קולקטיבית ומפוצצים את הצנרת בכוונה, טביעה הרגל האקולוגית של הביטחון אינה מעניינת אף אחד ולאף אחד ממש לא אכפת.

כשמשאיות זבל מתעכבות במחסומים ומסתובבות בדרכים הלוך חזור שעות על גבי שעות בלי שיגיעו ליעדן, גורלו של הזבל וטביעת הרגל האקולוגית של הביטחון שגרם למשאיות להסתובב סחור סחור סחור ועדיין לא להגיע למזבלה אינן מעניינים אף אחד.

מבחינתי החברה הישראלית יכולה להמשיך לצרוך איך שבא לה, יכולה לנסוע ברכבים פרטיים בתפוסה של אחד לכל רכב, והיא יכולה להפסיק למחזר בכלל, בסופו של דבר המשקל האקולוגי של כל אלה זניח לעומת טביעת הרגל האקולוגית של הביטחון, של הכיבוש, של המלחמות, ושל הגזענות. סביבתניים שבויים בתוך המערך הקפיטליסטי אין באפשרותם חוץ מאשר להתעלם מכל אלה או להצדיק אותם.

המסר הסביבתי הערכי היחיד שיכול לצאת מסביבתן החי באזור קונפליקט ביום הבינלאומי לאיכות הסביבה הוא:  די לכיבוש די למלחמות, די לגזענות ודי למחזור. כן כן די למחזור. די למרדים הקפיטליסטי של המצפון הירוק שלנו ודי לעירפול החושים; "תמשיכו לצרוך אנחנו ממחזרים ועל הדרך נעשה עוד כסף", אמרה המכונה הקפטיליסטית צחקה והמשיכה בדרכה. "תעלו על אופניים (אם זה עושה לכם טוב) העיקר תגיעו לעבודה בזמן בלי שתתקעו בפפקים, או תעשו אותה מהבית בכלל", הבינה המכונה הקפיטליסטית אחרי מאבק ארוך וקיוותה שאף אחד לא שם לב חוץ ממנה. "תמשיכו לפחד ואנחנו נמשיך לפוצץ להרוס ולבנות מחדש", אמרה אותה מכונה בשקט בלבה. "תמשיכו להיות גזעניים זה עושה את עבודות ההטמנה וההרחקה של כל מה שלא נראה לכם ממפגעי הסביבה ליותר קל". "אבל תמחזרו, כן כן תמחזרו זה טוב, על הדרך תעשיית המחזור תעשה עוד כסף, וכמה כיף כשמשלמים לנו כדי לפנות ומשלמים לנו כדי למחזר ומשלמים לנו כדי ליצור ומשלמים לנו כדי למכור את זה בחזרה, always-win situation. אתם תעשו את שלכם והקפיטאליזם ימשיך בשלו, העיקר שתרגישו ירוק".

וכששאלו את אותה מכונה לגבי הנשים המכונה ענתה, בליביראליות משכנעת: "הנשים? כן... הנשים צריכות להשתלב בשוק העבודה, ושיוויון זכויות יעודד אותן לעשות זאת" העיקר אמרה המכונה לעצמה, שהעשייה שלהן תומר גם היא בכסף, שהפעילות שלהן תהיה חלק מהשוק, ואם לא אז הן לא פרודקטיביות, הן לא יוצרות, הן "עקרות", בדיוק כמו שסביבה שאינה יוצרת כסף היא "עקרה" ולא "פרודוקטיבית", היא שדה-בר נטוש, אדמה בתולה עד שנמיר אותה ואת המשאבים שבה לכסף.  

ממשיכה המכונה בדרכה ואומרת תהיו גזעניים (לא נורא) אבל אל תהיו הומופובים, כי להומאים (בעיקר גברים) יש הרבה כסף ואת הכסף הזה המכונה רוצה. תיירות גאה, מצעדי גאווה, פנאי ומוצרי צריכה, כל מה שבא לכם זה טוב כי זה מוכר ובאמצעותו הרבה כסף ניתן לגלגל. את מי מעניינת טביעת הרגל האקולוגית למשאיות מצעדי הגאווה הנושאות את ההומו הנאור והגאה שמרים את הדגל הירוק מקפיד למחזר ושומר על הסביבה? עד כמה באמת זה נחוץ?! זה לא מעניין אף אחד, כי זה הזמן לרקוד וזה הזמן לחגוג וזה הזמן לעשות אהבה אז "יאללה בלאגן". 

64 שנים לנכבה, 45 שנים לכיבוש, 30 שנה למלחמת לבנון, 43 שנים ל- stonewall (יוני 1969) וכמעט שנה למחאת הצדק החברתי לפיה סביבה גזענות הומופוביה כיבוש פטרירכיה מלחמות וצרכנות אינם קשורים בכלל. העיקר המחיר של היוגורט! ואם על מנת להוריד את המחיר של היוגורט נצטרך לעודד יבוא, להוריד מסים, ולפתוח שווקים אז נעשה את זה מה הבעיה הרי זה גם מה שביבי רוצה. העיקר התחרות לא?! תחרות תוריד מחירים, נמחזר את הגביעים וטביעת הרגל האקולוגית והחברתית של היבוא היא ממש ממש לא לעניין!

וכשהכל זניח בהשוואה לטביעת הרגל האקולוגית של הפגזה אחת, אז את מי זה מעניין בכלל. מבחינתי את כל המזרח התיכון אפשר להאכיל ביוגרטים בגביעיים של מנות יחיד שעשו שלושה סיבובים סביב כדור הארץ עד שהגיעו לשולחן המטבח, אפשר גם לא למחזר בכלל עדיין טביעת הרגל האקולוגית של כל זה תהיה קטנה יותר מטביעת ההרס האקולוגי של המלחמה והכיבוש ושל הגזענות.   

במקרה לגמרי הכל התמוטט אל תוך הבוקר הזה של החמישי ליוני, אך לא במקרה הכל "לא קשור". התנועה הירוקה לא רוצה לעסוק בפוליטיקה, המחאה החברתית לא רוצה להיות פוליטית, ארגוני הנשים ברובם לא נוגעות בפוליטיקה ואלה שכן עושות את זה ממש בעדינות ובכפפות, ולהט"בים גם לא רוצים. וכמובן שום דבר "אינו פוליטי" חוץ ממה שקשור לפלסטינים ולקונפליקט היהודי-ערבי. ואם שום דבר לא באמת קשור אז באותה רוח של הפרדת פסולת ומחזור בשם האג'נדה הליבראלית והירוקה בשם הסביבה ו"הבר-קיימא" בשם זכויות להטב"ים ובשם תרבות הצריכה אני תוהה: לאיזה פח לזרוק את התנועה הירוקה? לאיזה את המחאה החברתית? לאיזה את ארגוני הנשים? ולאיזה את התנועה הלהט"בית?

וכמובן יחיה המחזור, יחיה הכסף והקפיטאליזם, ותחיה תרבות הצריכה.

ובאותה רוח אתם מוזמנים להפיץ, להדפיס (כן כן על נייר) ולחלק. מן הסתם טביעת הרגל האקולוגית של פעולה זו תהיה קטנה בהרבה מטביעת הרגל האקולוגית של ההתעלמות ממנה.

ולסוף, למי שנעלב מהאנלוגיה אז לא להעלב, הרי לפחים אנחנו זורקים דברים טובים, משאבים בעלי ערך שאנחנו ממחזרים. ואם בכל זאת נעלבתם אז יש מקום לבדוק אולי הטוב שבהפרדה ומחוזר לא ממש משכנע אותכם. בכל אופן אותי בשמחה אפשר לזרוק לקומפוסט שם זה הכי חמים, הכי נעים והכי מעניין, שם זה כל האקשן וכל הטוב שבעולם, ומכל הפחים רק שם יש חיים ואם מטפלים בזה נכון זה לא אמור להסריח בכלל :)

נסרין מזאווי – חוקרת חברתית ופעילה פמיניסטית, בוגרת מדעי החיים ומוסמכת בניהול משאבי טבע וסביבה.