צדק סביבתי ואתנוצנטריות בחברה רב-תרבותית, הילכו שניהם ביחד?!!

אולי מן הראוי בימים אלה שאני אתעסק בשאלות אחרות יותר נחוצות מאשר תהיות אינטלקטואליות על מהותה ואופייה של המדינה שאני חיה בה, אולי מן הראוי שאני אקום מהכסא המנוכר שלי מאחורי המחשב אשים עליי את חולצתי השחורה ואצעד לצמתים לפגוש את חברותיי למאבק ולצעוק איתן צעקה אחת גדולה. אולי מן הראוי שאני לא אתעסק "במותרות" אלא בשאלות קיומיות של ממש.

אך למרות הקולות המהדהדים בחוץ מהטלוויזיה מהרדיו ומהרחוב, אני נאחזת במקלדת ובכיסא המסתובב וממשיכה לדבוק באסטרטגית הישרדות של נסיגה מכל מה שקשור למציאות הקונפליקטוואלית של האזור, אסטרטגיה שמוכתבת להנחתי מחוסר קיומו או זמינותו ומשבירתו והפגתו של כל דימויי ריאלי או פיקטיבי לפתרון אפשרי.

למרות הכול והמציאות ההזויה הפראית והבלתי נתפסת אני ממשיכה לתהות בשאלות שהעסיקו אותי שלשלום ולפני כשבוע ולפני כחודש ולפני כחודשיים כאילו שהמציאות שבחוץ אינה רלוונטית אלי ואין בה כל חדש שעתידו לשנות את המציאות שלי או של אחרים במדינה ובאזור.

בשבוע הקרוב עומדת מפלגת "התנועה הירוקה-מימד" לצאת בקמפיין הבחירות שלה, ויהיה מעניין מאוד עם איזה קמפיין היא תצא. לפי דעתי מפלגת "התנועה הירוקה" בחרה לה באסטרטגיית הישרדות מאוד זהה לאסטרטגיית ההישרדות שלי, נסיגה מכל מה שקשור למציאות הקונפליקטוואלית של האזור. כך שבמצב של חוסר בהירות ו/או זמינות של מטרות ו/או יעדים ואמצעים ריאלים וברי יישום להשגתם, המפלגה מתעלמת ותתעלם במודע או לא במודע משאלות מדיניות ולא תנקוט עמדה, כאילו שהמציאות הזו אינה רלוונטית לה והיא אינה חלק ממנה ואינה שייכת לה.

לפני כחודש ימים או פחות חברה מפלגת "התנועה הירוקה" למפלגת "מימד" ולפי דעתי, החיבור הזה הוא החיבור הכי נחוץ והכי מתבקש הרי שתי השאלות של צדק חברתי וצדק סביבתי שזורות אחת בשנייה כשאלה אחת. אך החיבור הזה לפי דעתי עדיין אינו פותר את מפלגת "התנועה הירוקה" מלתת את דעתה בנוגע לשאלות המדיניות בסוגיות הכי בוערות. אין ברצוני לחזור על דרישותיהם של קודמיי, אבל מה שכן לעומתם אשר דרשו את עמדתה המדינית של המפלגה בסוגיות אלה, אני דורשת את עמדתה הסביבתית של המפלגה בסוגיות הנ"ל.

סביר להניח שזה יהיה מאוד קשה ואולי בלתי אפשרי ואף מכשיל למפלגה שמנסה לחבוק את כל גווני הקשת הירוקה להגיע להסכמות בשאלות אלה ולגבש עמדה סביבתית מוסכמת על כל חברי המפלגה.

מפלגת "התנועה הירוקה" מצהירה במצע שלה: "מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. השפה העברית, התרבות העברית, הזהות היהודית, החגים והקשר המיוחד עם התפוצות היהודיות בעולם – כל אלה מבטאים את מהותה זו של ישראל. בה בעת, ישראל חייבת להיות בית לכל אזרחיה. לא צריכה להיות סתירה עקרונית בין שתי הגדרות אלה".

לצערי הרב, הלוואי שהחיים היו כאלה קלים, אכן יש סתירה בין שני דברים אלה, ואי אפשר לפתור אותה בפשטות כזו. ריכוזיות ודומיננטיות תרבותית אינן יכולות לספק את הרגשת הבית לכל אזרחיה של המדינה במיוחד לאלה השיכים לתרבויות אחרות מהתרבות השלטת. גם אם נרצה מאוד, זה בלתי אפשרי. אך מה שמעניין יותר מזה, זה הסתירות בין אופייה היהודי האתנוצנטרי של המדינה לבין תפיסות סביבתניות ותפיסות של צדק סביבתי אבן יסודה של המפלגה.

בין עליה לבין צמצום הלחץ על הסביבה והמשאבים המצומצמים שלה, במה תבחר המפלגה? האם השיקולים שיכריעו יהיו שיקולים סביבתיים או שיקולים אתנוצנטרים?!!

בין פיתוח תחבורה ציבורית ביישובי הפריפריה הערבים בנגב ובגליל - בתוכם, בינם לבין עצמם ובינם לבין מרכזי הערים הסמוכות - לבין שדרוג תחבורה ציבורית נקייה בערים הגדולות ופיתוח מסלולי אופניים ורכבות קלות, במה תבחר המפלגה? לנוכח המשאבים הכלכלים המצומצמים מה יכריע את סדר העדיפויות שלה האם יהיו אלה שיקולים של צדק סביבתי או שיקולים סביבתיים ליבראלים אשר התפיסה האתנוצנטרית מנחה אותם?!!

בין השקעה בישובים הבדויים בנגב ובתהליך הכרה בהם והסדרת מעמדם החוקי לבין השקעה במערכות אנרגיה סולאריות שתספק לאותם ישובים אנרגיה נקייה ולא מזהמת ותשלשל את כספי רשויות הפיתוח הממשלתיות ישירות לכיסיהם של חברות האספקה, אשר בתורם ינצלו את ההזדמנות - ואולי בשיתוף ותיאום עם אותם רשויות - למינוף של אותה השקעה והמרתה לפרויקט סופר קפיטליסטי בצורה שמדגימה באופן קלאסי את החיבור בין הון לשלטון, ושיאו של תהליך זה הוא דליפת ההון הסביבתי של הנגב לקליפורניה, ובמלים אחרות יותר פשוטות אפשר להגיד שהשמש של הנגב זורחת בקליפורניה.

האם תוכל מפלגת "התנועה הירוקה" להצביע באומץ ובגלויי על דילים כאלה בין הון לשלטון על חשבון הסביבה והאוכלוסייה המקומית, או תנופף במפעלים כאלה כ"הישגים"-"ירוקים" והצלחות שחסכו מהנגב את חלקם של הבדווים בזיהום האוויר אשר נוצר ע"י אותו כפר לא מוכר (במקרה זה אותו כפר קיבל את ההכרה שלו שנה לפני, כנראה כחלק מתהליך הכשרתו של הכפר לעסקה זו).

האם תתנגד מפלגת "התנועה הירוקה" לתהליך יישוב/יהוד רוחבי מאסיבי בלתי אחראי ובזבני לקרקע בגליל או תעלים עין ואולי תפנה את האצבע לאוכלוסייה הערבית ולישובים הערבים?

האם תדרוש מפלגת "התנועה הירוקה" תוכניות מתאר ליישובים הערבים ותהליכי תכנון אשר ישלבו את הערבים בתכנון הישובים שלהם תוך כדי הקצאת השטחים הנחוצים להתפתחותם או שמא תיסוג המפלגה מלתת דעתה ותתעלם מהשימוש בכילי התכנון כאמצעי לריסון "התפרסותם הבלתי נשלטת של הערבים בשטח"?!!

לפי עיקרון המזהם משלם ולפי חוקים ואמנות בינלאומיות, האם תוכל מפלגת "התנועה הירוקה" לתבוע מהמדינה אחריות על הנזקים הסביבתיים שנגרמו תחת הכיבוש ובאחריותה כתוצאה לניצול בלתי חוקי ותאבני של משאבי הטבע והסביבה באזורים הכבושים??!!! האם תוכל לעצור את הטמנתה של הפסולת הרעילה בשטחים הפלסטינים?! האם תוכל להפסיק את הפגיעה המסיבית של גדר ההפרדה בשטחים החקלאים ובשטחים הפתוחים בגדה המערבית או שהבטחת אופייה היהודי של המדינה וחוזקה הכלכלי במקרה זה יכריעו גם כאן?!!!

בעיניה האתנוצנטרים של מפלגת "התנועה הירוקה" האם הבעיה הסביבתית היא בעיה דמוגרפית או בעיה של צריכה?! אם נדרוש באופן היפותטי מהערבים והדתיים, "שתי פצצות האוכלוסין" של המדינה לצמצם את הילודה שלהם האם זה יפתור את מצוקתה הסביבתית של המדינה, יקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו, ויחסוך מאיתנו טונות של אשפה?!!

הזכויות הסביבתיות הם זכויות אדם, ואפשר למצוא אותם שזורים בכל מיני אמנות. בנוסף לזכות לחיים בסביבה בטוחה בריאה והולמת ולזכות לשחרור מהזיהום ולחיים בריאים, ובנוסף לזכות לפרנסה ולמזון אשר סביבה בריאה ונקייה תספק את התשתית ההולמת להן. בנוסף לזכויות הקניין על הקרקע כמשאב סביבתי, והזכות לחינוך סביבתי, ישנה הזכות לשמר את הזהות ולחזק את הקשר עם הקרקע והסביבה ולשמר מורשות סביבתיות מקומיות. איזה זהות תחזק התפיסה האתנוצנטרית של המפלגה ולאיזה קשר תיתן עדיפות ראשונה? איזה מענה תיתן במקרה זה לאנשים שנתלשו מסביבתם לפני כ-60 שנה?!! והאם תצליח המפלגה לגשר בין צדק סביבתי לבין עובדת קיומה של המדינה כפרויקט קולוניאלי אתנוצנטרי?!!!

מפלגת התנועה הירוקה מתכוונת ל"כבד" את הערבים בזכויות קולקטיביות (הרי בשורה התחתונה הם אורחים, ייתכן רצויים ייתכן לא, ב"ביתו של העם היהודי"), לאיזה זכויות קולקטיביות מתכוונת המפלגה? האם היא מתכוונת לזכויות על אדמה חקלאית, על מכסות מים, על שטחי מרעה? או לזכות לשמירה על דפוס חיים אחר שאינו תואם את תפיסות המודרנה שלה? האם היא מתכוונת לזכויות חינוך סביבתיות ושמירת זהות וקשר עם הקרקע והסביבה לקבוצות אחרות מהקבוצה השלטת כולל את הזכות של אלה שנתלשו מסביבתם לא מזמן? האם היא מתכוונת לזכויות קולקטיביות שמפצות על הניצול והנישול הסביבתי לאורך שנים אלה? או שהיא מתכוונת לזכויות קולקטיביות נוסח זכויות אינדיאנים אשר משמרים את השוליות התרבותית החברתית והפוליטית שלהם ובינתיים מפצים אותם במפעלי הימור אשר מספקים להם את אשליית הרווחה של דפוס החיים מודרני מתירני ובלתי סביבתי בעליל.

התפיסה המקובלת היום בקרב החוגים הסביבתיים הכי ליבראלים בארץ ובעולם היא תפיסה של פיתוח מקיים אשר מבטיח חלוקה צודקת ושוויונית של כדור הארץ בין האנשים החיים בו כיום בינם לבין עצמם ובינם לבין דורות העתיד.

תפיסת הפיתוח המקיים להבדיל מתפיסות שקדמו לה, החל ממגמות שונות בשימור טבע באשר הוא ועד לשמירה על איכות הסביבה לתועלת האדם ולרוב תוך התעלמות מדילמת החצר האחורית, מעגנת בתוכה בנוסף לעקרונות אקולוגיים ועקרונות מדעי כדור הארץ והחיים, עקרונות של מוסר וצדק סביבתי.

אם בשנות השבעים טענו שהזיהום אינו מכיר גבולות, היום אנחנו יודעים שהזיהום כן מכיר גבולות, גבולות של מעמד, גבולות של גזע וגבולות של לאום. הזיהום מכיר בחלוקה המגדרית שלנו ופוגע בנו בהתאם לתפקידים החברתיים שלנו. אסונות הטבע כן מבדילים בין עשיר לעני בין בעלי אמצעים ובין חסרי יכולות ובין ישובים ערוכים לשעת חירום וישובים בהפקר. הריסתם של חופים ציבוריים ושל השטחים פתוחים פוגעת קשות ברווחת ההמונים ואינה משפיעה על רווחתו של העשירון העליון שחומד אותן חופים כשטחי נדל"ן.

מפלגה שמתיימרת כיום להרים את דגל הצדק הסביבתי חייבת להתייחס לכל השאלות הללו על כל המורכבויות הפוליטיות הלאומיות והכלכליות. מפלגה סביבתית שבאג'נדה החברתית שלה מאמצת את מודל מדינת הלאום שבעצמו עומד כיום בפני הרבה אתגרים שאינו מצליח לתת עליהם מענה, ובאג'נדה הלאומית שלה קוראת למדינה אתנוצנטרית במציאות רב תרבותית, ובאג'נדה הסביבתית שלה מתפשרת על כיוונים ליבראלים שיוכלו ללכת יד ביד עם האתנוצנטריות שלה אינה מציבה אלטרנטיבה ואינה מחדשת דבר בטח ובטח לא במציאות הישראלית.

כמו ששאלת השלום היא שאלה סובייקטיבית כל אחד רוצה את השלום שלו, כך גם השאלה הסביבתית היא שאלה סובייקטיבית, כל אחד והירוק שלו. מפלגה ירוקה כלשהי אינה יכולה להיות חובקת כל ירוק, הרי בקרב הסביבתניים כמו בקרב הפמיניסטיות כמו בקרב קבוצות אדיולוגיות אחרות יש מגוון גדול של זרמים שונים ומשונים ומטבע הדברים לרוב זרמים כאלה מוצאים את עצמם בסתירות מהותיות בינם לבין עצמם והתהום ביניהם גדול מאשר התהום בינם לבין חברי הקבוצות המקבילות. הדרך הנסגנית שבוחרת בה מפלגת "התנועה הירוקה" והשאיפה שלה לחבק את הירוק על גווניו מדלדלת את תכניה ומחלישה את יכולת השינוי הפרקטית שלה. גישה רחבה וחובקת כל יעילה מאוד להנעתן של קבוצות וגיבושן של תנועות חברתיות בשטח אך בפני מפלגות פוליטיות שרוצות לחולל שינוי פרקטי זה יכול להוות מכשול לא קטן.

את חדשות יסודה של המפלגה החדשה קיבלתי בשמחה רבה, הנאורות והליבראליות שמאפיינת את חבריה תצוין לטובה, עומדים בראשה אנשים כריזמאטיים כולל מועמד ערבי שנבחר למקום השלישי והודח לרביעי בגלל שריונו של המקום השלישי לאישה. אכן סיכויה של אישה במקום שלישי וסיכויו של מועמד ערבי עם אג'נדה סביבתית במפלגות הערביות הוא אפסי בלי שום צל של ספק, אך עדיין רחוקה מפלגת "התנועה הירוקה" מלתת מענה על בעיותיה הסביבתיות הבוערות של האוכלוסייה הערבית בארץ גם ולו ברמת ההצהרה.

© כל הזכויות שמורות למחברת נסרין מזאווי - פעילה פמיניסטית, יועצת ומרצה בתחומי סביבה ומגדר, בוגרת מדעי החיים ומוסמכת בניהול משאבי טבע וסביבה.

هناك 3 تعليقات:

  1. Angelique A.1/1/09 15:47

    Very interesting. You are improving my awareness to STUFF...

    ردحذف
  2. את מעלה כאן המון סוגיות ושאלות. ולא לכולן יש תשובות קלות.

    לדוגמה - נניח שהמפלגה מקבלת את עמדתך בנוגע לסוגיה סביבתית שקשורה לשטחים - האם היא תוכל לשכנע בעמדה זו את שאר תושבי המדינה?

    מפלגה היא לא "סופר מן" היא לא יכולה לקבל החלטות רק בגלל שאלו הן משאלות הלב של חבריה - אלא לקבל החלטות שמתאימות לדברים שהיא יכולה לקדם (בהתאם לסביבה הפוליטית).

    בנוגע לחוק השבות - אני לדוגמה תומך בעמדה של סמי מיכאל שצריך להגיד לא לחוק השבות ולא לזכות השיבה - בגלל שבארץ אין מקום (אלא עם עוברים לדפוסי צריכה של הודו וגם אז לא בטוח) - כמה קל יהיה לשכנע בזה את שאר חברי התנועה? כמה קל יהיה לשכנע את הציבור הערבי והיהודי בזה?

    בנוגע למיזם סולארי - לא בדיוק הבנתי עד הסוף את הכונה - אבל גם התנועה הירוקה תהיה (לפחות בטווח הנראה לעין) כפופה לאילוצים כלכליים - לכן הגיוני לא רק לקדם דברים שעולים כסף (שצריך להיות משולם ממסים) אלא גם בדברים שמכניסים כסף (כמו פיתוח עסקים סולאריים).

    בנוגע לפיתוח תחבורה ציבורית - יש לנו דוגמאות לפיתוח הנושא גם במקומות עניים (קוריטיבה) וגם בעשירים (פורטלנד) - ההגיון אומר להתחיל איפה שקל יותר (לא חייב להיות בישוב עשיר יותר - כי לדוגמה אחוז השימוש בישוב עני הוא גבוה יותר מלכתחילה) - זה מספיק קשה לקדם את הנושא הזה גם בלי לבצע מהפכה.

    ועוד משהו - אני חושב שהתנועה הירוקה צריכה לקדם דמוקטריה פמינית ושיח פנימי (של פעילי המפלגה) - כך שהכוח של חברי הכנסת לא יהיה גדול, והכוח של האזרחים יהיה מקסימלי. (דמוקרטיה דינאמית, דמוקרטיה השתתפותית)

    ככה שאלות של "מה המפלגה תעשה" לא יהיו שאלות לאיזה ישות אנונימית ואבהית - אלא שאלות שנצטרך לשאול את עצמנו: "מה אני חושב שצריך לעשות?", "מה אני חושב שאפשר או כדאי לעשות?"

    ردحذف
  3. היי דרור, תודה על התגובה

    בוא נפתח קודם כל שצר לי שגם שהנושא שהכי מחבר בינינו, צדק סביבתי, אינו מצליח לגשר על השסע הלאומי, ומכאן גם התסכול שגם כשעובדים קשה ובונים שיח משותף על בסיס הבנות ואידיולוגיה משותפים.... במציאות זה יהיה לא מציאותי.

    בנוסף כנראה מה שלא נעשה שיח הקונפליקט הקלאסי ישחזר את עצמו הפעם בתלבושת הירוקה.

    אין מקום להשוואה בין חוק השיבה לזכות השיבה, אחד מעגנים אותו ונותנים לו תוקף בחוקים, והשני הוא זכות שלא ניתן לערער עליה, הזכות של האדם להתחבר לסביבה שלו לטפח את הקשר שלו איתה את התרבות והזהות הסביבתית האותנתי והמיוחדת שלו.

    מפלגה היא לא "סופר מאן" - מסכימה איתך לחלוטין, כל מה שרציתי בעצם להגיד שמפלגת "התנועה הירוקה" לא תצליח להיות רלוונטית לחברה הערבית ולא תצליח לשנות מהמציאות הסביבתית שהופקרה המון שנים מכל מיני סיבות שמניתה אותם.

    לצערי המציאות הסביבתית של החברה הערבית, שהפכה החצר האחורית של המדינה, היא מציאות מאוד קשה ודורשת השקעה ועבודה סביבתית אדירה וזה לא ריאלי כמו שאתה אומר וזה בדיוק מה שאני מנסה להגיד, זה כן יהיה ריאלי אם מפלגה ירוקה כלשהי תלך על האגנדה הכוללת של צדק שצדק סביבתי הוא חלק ממנה אבל לאוכל את העוגה ולהשאיר אותה שלמה זה בלתי אפשרי והתוצר יהיה: מדינה דמוקרטית וירוקה, ליהודים בלבד.

    אתה שם לב אך אותו שיח מאוס משחזר את עצמו וכופה את עצמו עלינו, גם כשאנחנו מאוד מאוד מאוד רוצים שזה יהיה אחרת.

    לגבי המיזם הסוללארי, אני פשוט טוענת שהכפר דרגאת נוצל כעכבר ניסויים עד שהוכיחו א היעילות והכדאיות של ההשקעה בשטח, ואז זרקו אותם והתיבשו התקציבים הממשלתים, לא היה מן הראוי באותו כסף לנסות לסלול כביש לכפר למשל, או לחבר את מערכת המים או לפתוח בית ספר קטן, הרי זה כפר שרק קיבל הכרה מכל הדברים הנחוצים לו בזה בחרו להשקיע, אנריגה סולארית למה אי אפשר לחיות בלי זה?!!! נכון זה פרוייקט מעולה אבל גם בית ספר או שניים שלוש כיתות לימוד זה גם..... לא חדשני מי יודע מה ולא יצירתי משהו.... אבל לא היה עדיף להשקיע את הכסף הזה אחרת?

    להתחיל איפה שקל יותר.... זה בדיוק הטרג'דיה... בחברה הערבית המצב תמיד יהיה היותר קשה

    ומה שהמפלגה תעשה... אני מקווה שהיא תעשה כול טוב, אני מקווה שבעוד שנה שנתיים אגלה שטעיתי וכן המפלגה תוכיח את הרילוונטיות שלה לגבי השינוי המיוחל בחברה הערבית.

    פשוט כמו שתושבי ת"א רצו ש- "תל-אביב תהיה עיר לכולנו" אני רוצה ש-"המדינה תהיה מדינה לכולנו"

    וזה מחזיר אותי לתחילה של המאמר, זה כל כך פשוט וזה כל כך בלתי אפשרי.


    (שמת לב שכמעט ולא דיברנו סביבה...... חבל הנושאים הסביבתיים מרתקים בפני עצמם אבל ביתיים מסתבר שאין לנו על מה לדבר)

    בהצלחה

    נסרין

    ردحذف